ראם, בן דרורה והודי בר, יליד דצמבר 73. בשנת 1990 איירתי את אלבום הדרקונים והחלתי לימודי ארכיטקטורה בטכניון, אותם סיימתי בהצטינות כעבור חמש שנים. פרויקט הגמר שלי עסק בפיתוח מבנה קינמטי וזכיתי בפרס על תכנון גשר תלוי. לאחר הלימודים השלמתי שלוש שנות שירות צבאי. בשנת 2006 סיימתי לימודי תואר שני בהסטוריה של ימי הביניים באוניברסיטת חיפה וכעבור שנתיים מסלול מידענות וספרנות באותה אוניברסיטה. עד שנת 2020 עבדתי כספרן בספריה העירונית של קרית ים. בתקופה זו למדתי קורסים בגאולוגיה ובמוזיקה באוניברסיטה הפתוחה, ואחרי-כן קורס ניהול רשתות. במשך שנתיים ניהלתי את ספריית המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו שבחיפה ועם מיזוג המכללה באוניברסיטת חיפה, נהייתי לעובד האוניברסיטה.

איירתי ספר ילדים אחד, ערכתי ספר אחד למבוגרים ופרסמתי מאמר אקדמי יחידי:

בר, ראם: "חיות בלבוש אדם ומסורות חזותיות בשירי אמא אווזה של הארי ויטייר פריס", עיונים בספרות ילדים 20 (תשע"א, 2011) עמ' 55-16.

תקציר: הארי ויטייר פריס היה החלוץ והדמות המשפיעה ביותר בתרגום התמה העתיקה של חיות אנתרופומורפיות ללשון הצילום. המאמר סוקר בקצרה את תולדותיה של תמה זו, הפיכתה למאפיין של ספרות הילדים וגרסאותיה המצולמות. הוא מתמקד בתמונותיו של פריס לשירי אמא אווזה ומציג את הטכניקות בהן עיצב אותן, למן חיקוי מדויק של איורים קודמים, דרך צילום נאמן לאיקונוגרפיה המסורתית ועד יצירת פארודיה על מוטיבים חזותיים אמריקאים עממיים שאין להם דבר עם שירי אמא אווזה.

בנימה אישית יותר, שניים מהספרים האהובים עלי הם "חרושצ'וב מעלה זכרונות" של אדוארד קרנקשאו ו"קריאת רשות" מאת ויסלבה שימבורסקה; שניים מהסרטים האהובים עלי הם "שולחנות נפרדים" עם דיוויד ניבן ו"מיס מרפל בתיאטרון" עם מרגרט רתרפורד; שניים מהספרים הקוליים האהובים עלי הם הרפובליקה של אפלטון בהקראת ברוס אלכסנדר ו"תולדות המוזיקה הקלאסית" של דארן הנלי בהקראת מרין אלסופ; שני הסכתים אהובים עלי הם פרקי "שעה הסטורית" של מיכאל הרסגור עם אלכס אנסקי ו"מלחמות היהודים" של ירון לונדון; זמרת האופרה האהובה עלי היא מריה יואינג בתפקיד רוזינה ובתפקיד דידו; החתול האהוב עלי הוא מילו והכלבה האהובה עלי היא שיצו.

חזרה לכניסה