|
בימים אלה רואה אור הכרך הרביעי מבין חמישה אלבומים, שיאגדו לספרים את סיפוריה המצויירים של טובה ינסון על משפחת המומינים. הם עשויים רצועות קומיקס שפורסמו מאז ספטמבר 1954, ששה ימים בשבוע, בעתון הלונדוני 'חדשות הערב' (The Evening News) שהיה אז כתב העת הנפוץ בעולם עם מעל 12 מליון עותקים. הכרך הקודם והשלישי במספר כלל חמישה סיפורים, שהראשון בהם, 'מומינטרול מתאהב', מבוסס באופן רופף על ספרה של ינסון 'קיץ מסוכן בעמק המומינים'. בקומיקס, יוצא גיבורנו לחלץ את השחקנית הראשית היפהפיה של קרקס ששקע בעמק המוצף. מבין ההריסות הטבועות הוא מושה בריה ארוכת אף. "האם את השחקנית הראשית?" הוא שואל בהערצה. "לא," משיבה הדמות, "אני הסוסה שלה". במהרה מתנגשת סירתו של מומינטרול בשידה עליה מפליגה הפרימדונה. "איך ההרגשה להיות כה יפה?" הוא שואל אותה. "הו, אני רגילה לכך," היא משיבה בענווה. נראה שבעמק החיות המוזרות, שם קל לטעות בין פרימדונה לסוסת הרכיבה שלה, אידאל היופי תלוי יותר במעמד החברתי מאשר במראה החיצוני. בכך, ובעזרתה הנאמנה של הפודריה, שלא משה מידי השחקנית הראשית. אף ההבדל בין המינים נעוץ שם כולו במלבושים ובאביזרים. מומינאמא המסכנה נאלצת לחגור תמיד סינר ולשאת בכל אשר תפנה את תיק היד שלה, הסימנים היחידים המבדילים אותה ממומינאבא האוחז מקל וחובש מגבעת ומבנם מומינטרול העירום בדרך כלל, אלא כאשר הוא טובל בים, אז הוא לובש בגד רחצה. כאשר החלה ינסון בציור הקומיקס כתבה כבר חמישה מספרי הילדים המצליחים שלה, ועתידה היתה לכתוב עוד ששה, שניים מתוכם עיבודים לספרים קודמים. לעברית תורגמו ששה (משפחת החיות המוזרות, עמק החיות המוזרות, ספורי משפחת החיות המוזרות, ספר הזכרונות של מומינאבא, קיץ מסוכן בעמק המומינים, כוכב השביט מגיע לעמק המומינים) ואחד מבין חמשת ספריה לפעוטות (מי יעודד את רשוש). את שני הראשונים תרגם אוריאל אופק מאנגלית, וזו הסיבה ששמות היצורים בעברית נותרו מאז כשמותיהם בנוסח האנגלי ולא שמם השוודי המקורי. כך סנופקין במקום Snusmumriken וגרוק במקום Mårran. כמעט לבדם, זכו השמנטפים (hattifnattar) לשם עברי מחודש, וכן די-נורה (Too-ticki) שעיצבה ינסון בדמות בת זוגתה לחיים, המעצבת הגרפית טוליקי פייטילה. שאר הספרים תורגמו משוודית בידי ויויאן ברסקי, תמר שלמון ורות דנור ואמנם בעמ' 32 של 'כוכב השביט מגיע לעמק המומינים' שמה דנור מילות התנצלות בפי סנופקין המציג עצמו לראשונה: "אֲנִי סְנוּפְקִין. בֶּעֶצֶם שְׁמִי סְנוּסְמוּמְרִיקֶן, אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה סְנוּפְקִין."  בין שלושת הספרים שלא תורגמו נמנה ספרה הראשון של ינסון, 'הטרולים הקטנים והמבול הגדול', אשר גם באנגלית ראה אור רק לפני ארבע שנים, במהדורה פינית מוגבלת שאינה אלא עיבוד התרגום הפיראטי שבין קבצי קבוצת הדיון 'עמק המומינים'. מומינאמא ובנה מחפשים בו את האב שברח מביתו, והאוירה שונה למדי מקלות הראש שמתיחסים בה המומינים לאסונות הפוקדים אותם בשאר הספרים. האחרים הם שני הספרים המאוחרים והמלנכולים 'מומינאבא בים', שם גורר האב את משפחתו לחיות במגדלור סחוף רוחות ומומינטרול מתאהב בבת דמותה של הסוסה מן הקומיקס, סוסת ים העוטה כמוה מלבוש פרחוני (עמ' 113-114), והספר האחרון בסדרה, 'מאוחר בנובמבר', בו נמצא בית המומינים נטוש מיושביו ורק ידידי המשפחה, החיות המוזרות, נודדים בחדרים הריקים. מבין הדמויות שיצרה ולצד סנופקין, דמותו של מומינאבא דוקא היתה אהובה על ינסון ביותר. ב'ספר הזכרונות של מומינאבא' העניקה לו את מועד הולדתה שלה (חודש אוגוסט: עמ' 15, 63) ואף שם ספרה האוטוביוגרפי למחצה 'בתו של פסל' מתיחס לאביה האומן, למרות שאמה היתה גם היא אמנית מוכשרת בזכות עצמה. ראשית הגרסה המצוירת של המומינים ב-1947, כאשר פנה עורך העתון הפיני בשוודית 'זמן חדש' (Ny Tid) אל ינסון שתחבר רצועת קומיקס עבור גליון יום השישי. על בסיס ספרה 'כוכב השביט מגיע לעמק המומינים' ציירה ינסון 26 רצועות קומיקס שבועיות תחת השם 'מומינטרול וסוף העולם' (אשר פורסמו בשנה שעברה בפינלנד בתרגום אנגלי, יחד עם אסופת מאמרים). בעקבות הצלחת ספריה באנגליה קבלה ינסון פניה מסינדיקט עתונות גדול, אשר פירותיה ראו אור ב-1954 עם פרסום הטורים המצוירים ב'חדשות הערב'. ב-1958 הופיעו כבר טורי הקומיקס שציירה ב-58 עתונים של 17 ארצות ברחבי העולם. ינסון לקחה אז את אחיה לארס שיחבר את עלילת הקומיקס וכעבור שלוש שנים החל האח גם לאייר אותו בעצמו. רבות מרצועות הקומיקס שיצר לארס נאספו בשקידה לספרים אלקטרונים על ידי אחד ממעריצי המומינים. האתר בו שם אותם מוקדש ברובו לסדרת הנפשה פולנית משנות השמונים שהציגה את עלילותיהם בבובות עשויות לבד ואשר גרסתה האנגלית יצאה זה לא כבר בבריטניה על גבי תקליטור. קדמה לה סדרה גרמנית בכיכוב מריונטות מסוף שנות החמישים, ואילו סדרת ההנפשה שהוקרנה בארץ היא האחרונה מבין שלוש הפקות יפניות שהוקדשו למומינים. כאשר התפרסם טור הקומיקס האחרון של המומינים ב-16 באפריל 1975, מלאו לו 21 שנים כמעט ובשיאו הופיע ב-120 עתונים על פני 40 ארצות. בעקבות הצלחת הסדרה היפנית האחרונה החל ב-1993 להופיע טור קומיקס חדש, תחילה בפיקוחו של לארס וכיום בהשגחתה של סופיה בתו, המנהלת האמנותית של חברת 'דמויות המומינים בע"מ' שהקים. האלבומים הרואים עתה אור, אולם, בהוצאת Drawn and Quarterly הקנדית המתמחה ברומנים מצוירים, מוקדשים ליצירתה המקורית של ינסון מעל דפי 'חדשות הערב' ונותנים הצצה נדירה לעבודתה רבת ההומור והקסם של אחת מגדולות סופרי הילדים. |
  ספרי הקומיקס של טובה ינסון יוצאים לאור באנגלית
חזרה לכניסה |